רמירז-Ram cichlid

הדג: הרמירז הוא ציקליד ננסי בעל צבעים עזים, אנדמי לנהר האורינקו הזורם בחלק הצפוני של דרום אמריקה (ונצואלה וקולומביה). ישנה וריאציה גדולה במופעי הדג, בניהם: רמירז בלון, רמירז כחול, קובלט, גולד ועוד. זהו ציקליד רגוע, באופן יחסי, המתאים מאוד לאקווריום קיבוצי המכיל גם צמחיה או דגי להקה.

המיכל: יש לזכור כי מקור הדג הוא ביובל צפוני של נהר האמזונס. חיקוי הביוטופ הטבעי, יטיב מאוד עם הרמירז. אקווריום של 50 ליטר, בהחלט יספיק. מומלץ להוסיף למיכל צמחייה טבעית ומקומות מסתור רבים. ישנה עדיפות לתאורה עמומה מעט, אך אם אין שכזאת, יש לספק מקומות בהם ישנו צל. הזרימה בנהר האורינקו אינה מהירה במיוחד ולכן לא מומלץ לייצר זרימה חזקה במיכל, אלא להשתמש בפילטר עדין, או לוודא כי ישנם מקומות בהם הדג יכול להנות מזרימת מים רגועה.

המים במיכל: 

• טמפרטורה: 25-30C מעלות
• חומציות: מים חומצים מעט 6-7.5 pH
• קשיות: 5-10 מעלות גרמניות- מים רכים

השותפים במיכל: כיוון שרמירז הוא דג רגוע למדי, שותפים למיכל יכולים להיות: דגים ממשפחת משריצי החיים, דגי קרקעית כמו בוטיות וקורידורסים, נקאים, דגי להקות כמו טטרות ורזבורות וכו’. דגי ציקליד אחרים, במיוחד גדולים יותר, עשויים לתקוף את הרמירז ולכן אינם מומלצים. יש לשים לב כי בעונת הרביה, הזכרים הופכים לתוקפנים.

מזון: רמירז הוא דג אומניבור (אוכל כל= בשרי וצמחי). מומלץ לגוון במזונות יבשים איכותיים ואחת לשבוע להאכיל במזון חיי/ קפוא איכותי.

ריבוי: האבחנה בין המינים אפשרית, אך לא מוחלטת. המאפיין הברור ביותר הוא תצוגת הצבע. הזכר צבעוני הרבה יותר מהנקבה, גדול ורזה ממנה. במקרה של דגים בוגרים יותר, תתכן יצירת שובלים במיוחד בסנפיר הדורסלי (גבי). אצל הנקבה הסנפיר הדורסלי יהיה עגול יותר. כאשר הדג בוגר מאוד, אצל הזכר, יתכנו שובלים גם בזנב. במיוחד בעונת הרביה, הנקבות עגלגלות יותר ולפעמים בטנן תהיה בצבע אדמדם.

על מנת ליצור זוגות ברמירז, אנו מגדלים ביחד מספר פריטים (כ-10). כאשר אנו מזהים זוגות, אנו מבודדים אותם למיכל אחר המכיל מים רכים (חומציות נמוכה מעט). שם אנו מספקים להם מספר כדים להטלה. ההטלה תתבצע על משטחים חלקים, בתוך הכד או על גבי צמחים (במיוחד בעלי עלים גדולים כמו אנוביה). בד”כ, לאחר שישנה הטלה יש להורים נטיה לאכול את הביצים, זאת בניגוד למרבית סוגי הציקליד השומרים על הביצים. לכן, לאחר ההטלה, אנו מעבירים את ההורים למיכל אחר. במיכל בו נמצאות הביצים, אנו שמים מתילן בלו או חומר אנטי-פונגלי אחר. כ-3 ימים לאחר ההטלה, הביצים יבקעו. כ-4-5 ימים מהבקיעה, הדגיגונים ניזונים משק החלבון המצומד לגופם, אך לאחר מכן יש לדאוג להאכיל את הצאצאים באינפזוריה ולאחר מכן בארטמיה מבוקעת (2-3 האכלות ביום).