גופי-Guppy

הדג: פטרס ולא רוברט ג’והן לכמיר גופי הוא הראשון לגלות את דג ה- Poeciliareticulate (1866), אשר לימים יקרא דווקא על שמו של רוברט- גופי. זהו אחד מדגי הנוי הטרופים הנפוצים בעולם. מזה עשרות שנים, מטפחים מומחים וחובבים שוקדים על יצירת זנים מבוקשים באמצעות גנטיקה קלאסית. מאמצים אלה הביאו ליצירת מגוון עצום של זנים, קווים ומינים שונים של גופים- הדג בעל 1000 סוגי המופעים!

המיכל: דג הגופי הוא דג קטן וסתגלתן. לכן, ניתן לשכן אותו במגוון גדול של מיכלים ועיצובים. כיוון שדגי הגופי נמצאים בד”כ בחצי העליון ל המיכל, אנו לא ממליצים להאיר את המיכל באור חזק, או לחילופין, לוודא כי ישנו מסתור המסוגל להצלה על המים.

המים במיכל: 

• טמפרטורה: 23-29C מעלות
• חומציות: טווח רחב במיוחד 5.5-8.5 pH
• קשיות: 4-15 מעלות גרמניות- כמעט כל סוג מים

השותפים במיכל: גופי הוא דג רגוע במיוחד ולכן לא צפויה להיות סכנה כי הוא יתקוף דגים אחרים. עם זאת, פעמים רבות, הוא יאכל שרצי דגים (גם את שלו) ושרצים של שרימפס. בגלל השחיה האיטית של הגופי וזנבו הבולט, לא פעם הוא יהיה הראשון שיפגע מהתקפות של דגים אגרסיביים. שותפים מומלצים יהיו דגים אחרים ממשפחת משריצי החיים (סייפנים, מולים, פלטים…), דגי להקה (טטרות, רזבורות…), נקאים וקורידורסים.

מזון: גופי הוא דג אומניבור (אוכל כל= בשרי וצמחי). מומלץ לגוון במזונות יבשים איכותיים ואחת לשבוע להאכיל במזון חיי/ קפוא איכותי קטן, במיוחד ארטמיה.

ריבוי: האבחנה בין הזוויגים קלה ומוחלטת. אומנם הזכר לרב יהיה קטן יותר, צבעוני בהרבה ובעל זנב מפואר, אך האבחנה המבדלת מעט שונה: הזכר בעל איבר רביה (גונדופודיום), הנראה כסנפיר בצורת צינור המצוי בחלקו התחתון (הסנפיר האנלי). זהו איבר מין אשר התפתח במהלך האבולוציה במקום סנפיר השת (=הסנפיר האנלי) של הדג. הנקבה בעלת סנפיר שת עגול ולא צינורי, היא עגולה יותר ובזמן ההיריון, מופיע כתם כהה בתחתית בטנה.  הרבייה מאוד קלה. מומלץ לשכן זכר אחד עם 2-3 נקבות. הזכר ירדוף אחר הנקבות ויפנה את הגונדופודיום (איבר המין הזכרי) בסמוך לפתח הנקבה, שם יפלוט זרע. לאחר כחודש יושרצו מבטן הנקבה דגיגים חיים (שרצים, כ 10-120 יח’). לשרצים הנולדים ישנה נטייה מיידית לרדת כלפי מטה ולכן יש להשתמש בתא השרצה ייעודי או בתחתית מלאה בנקודות מסתור (גולות למשל), שם ההורים לא יכולים ללכוד את השרצים. מומלץ להוציא את ההורים ברגע שהדגיגונים נולדים מחשש שיאכלו אותם. הדגיגונים עצמאיים לחלוטין וניתן להאכילם מיד בארטמיה מבוקעת או במזון יבש מפורר לכדי אבקה.