כלור – הוא במים והוא בא להרוג!

עמוד PDF להדפסת המאמר

כלור – הוא במים והוא בא להרוג!

ד”ר גל הרצוג
סניפירים- חוות גידול דגי נוי, גני טל. 08-9957774 [email protected]

הוגש לפרסום: 05/01/2019

אם חשבתם שיוצאים מברז המים שלכם רק מי שתייה נקיים, כדאי לחשוב על כך שוב. מהברז יוצאים מספר רב של חומרים, בניהם נגזרות שונות של כלור. במאמר הבא, נסקור את הסיבות להכנסת הכלור למים, הסכנה לדגי הנוי שלנו וכיצד לנטרל אותו. התעלמות מהכלור עלולה להוביל לתמותת דגים

מהיכן מגיע הכלור למי השתייה?
חברות המים מוסיפות כלור (-Cl) למערכות הובלת המים, על מנת לשמור על בריאות הציבור. כלור מעקר את המים וכך מונע התרבות של חיידקים פטוגנים (גורמי מחלות) ומזיקים אחרים. בנוסף, הכלרת המים מונעת הצטברות של חידקים פילמנטים (ביופילם) אשר עשויים לסתום את צנרת המים.
כלור הינו גז ראקטיבי מאוד. כאשר הוא מתמוסס במים, חלקים ממנו הופכים לחומצה הידרוכלורית (HCl) אשר מגיבה עם דופן החיידקים ופוגעת בהם. אומנם הכלורין (Cl), הוא חומר חיטוי יעיל, אך אינו יציב לאורך זמן. כיוון שצינורות הובלת המים ארוכים, חברות המים מבקשות לשמר את הכלור בצורה יציבה יותר לאורך זמן. לשם כך, הן מערבבות את הכלור (Cl) עם אמוניה (NH3), לקבלת החומר כלוראמין (NH2Cl). יציבות הכלוראמין, מתאפשרת הודות לשחרור מבוקר יותר (ואף איטי יותר) של החומצה ההידרו כלורית. ריכוזי הכלור והכלוראמין במי השתייה, נקבעים ע”י משרד הבריאות, אשר מוודא כי אינם מזיקים לבני אדם וליצורים אחרים השותים אותם. אך לצערנו, גם רמות נמוכות מאוד של כלור/ כלוראמין, עשויות להזיק מאוד לדגים ולבקטריה החיונית בפילטר.

תמונה 1: כלוראמין
תמונה 1: כלוראמין

הנזק של כלור/ כלוראמין לאקווריום ולבריכת הנוי
כמו שציינו, כלור הנמצא במים, מוביל לשחרור של חומצה הידרוכלורית, המגיבה עם חיידקים ותאים חיים. אפילו רמה נמוכה מאוד של כלור (0.05ppm<), תוביל לפגיעה בזימי הדג הרגישים (‘שריפת זימים’). כיוון שהזימים אחראיים לחילוף החומרים ולתהליך הנשימה, דג אשר נפגע מכלור, יסבול מכשל נשימתי. הוא ישחה בקרבת פני המים ויאבק להשיג חמצן. המשך חשיפה לכלור, צפוי להוביל לחנק ולמוות. בשל רגישותו הרבה של עור הדג, צפוי גם הוא להינזק. צבעי הדג יהיו חיוורים במיוחד, הדג יראה כמכוסה בריר ויתכן ויופיעו על גופו כתמים אדומים. חשיפת דגים לכלור בריכוז של 0.2ppm ומעלה, צפויה להוביל לתמותה מהירה מאוד.
רמות כלוראמין המותרות במי השתייה משתנות מעט לעט, אך ניתן לאמור באופן כללי כי הן עומדות על מקסימום של 1 ppm ולכן מסוכנות ביותר עבור כלל הדגים (פי 20 מעל הרמה המסכנת דגים). מעבר לכך, ישנה תנודתיות קבועה של ריכוזי הכלור/ כלוראמין במי הברז, לכן אין לסמוך על כך שמים אשר לא פגעו בדגים אתמול, צפויים לעשות דבר דומה גם מחר.
על מנת לטפל במהירות בהרעלת כלור, עלינו להשתמש בחומרים מנטרלי כלור לאוורור באופן מוגבר את המים ולהגביר את התנועתיות שלהם. השיטה המהירה והטובה ביותר, היא הוצאת הדג מגוף המים המכיל כלור והכנסתו המידית למיכל שאינו מכיל כלור כלל.
בנוסף לדגים, באקווריום ובבריכת הנוי, ישנם חיידקים חיוניים, אשר מטרתם לקיים את מחזור החנקן וכך להפוך את האמוניה הרעילה הנפלטת מהדגים, לניטריט וממנו לניטראט הנחשב לרעיל הרבה פחות. יציבות המערכות האקוואטיות, תלויה בקשר הדוק בגודל אוכלוסיית החיידקים החיוניים. כניסת כלור למערכות אלה, תוביל לפגיעה קשה במושבות החיידקים וצפויה לערער קשות את המערכת. חשוב לציין בהקשר הזה, כי את השטיפה של הקרמיקה/ כדורי הפלסטיק המצויים בפילטרים, נבצע בעזרת מי האקווריום, בהם אין כלור ולא במי הברז.

תמונה 2: התחלה של נקרוזיס בזימי דג.
תמונה 2: התחלה של נקרוזיס בזימי דג.

כיצד נמנע מהכנסת כלור/ כלוראמין לאקווריום ולבריכת הנוי?
בעבר, לא היו בנמצא חומרים אשר נטרלו את ההשפעה של הכלור. החובבים הוותיקים, היו ממלאים מי ברז בדלי ונותנים לכלור להתנדף מהמים בפרק זמן של 24 שעות. המהדרין, היו מוסיפים אבן אוויר לדלי, לקבלת נידוף יעיל יותר. כמו שציינו, כיום רב הכלור המצוי במי השתייה, נמצא בתצורה יציבה מאוד המכונה כלוראמין המסוגל להישאר במים במש ימים רבים. לכן, שיטות הנידוף של האתמול, כבר אינן יעילות היום.
לשמחתנו, קיימים בשוק, מגוון רב של חומרים המנטרלים כלור המכונים ‘אנטיכלור’ או ‘קונדישנר’. חומרים אלה מבוססים על מלח בשם נתרן תיוסולפאט (Na2S2O3). כאשר מלח זה בא במגע עם כלור, הנתרן (+Na) שלו, נקשר לכלור (-Cl) ונוצר מלח שולחן (NaCl), אשר אינו משפיע כלל (בריכוז נמוך שכזה) על הדגים.

בהקשר הזה, נציין שלוש נקודות חשובות ביותר:
• ריחם של החומרים מנטרלי הכלור, צריך להיות חזק בשל ריכוז הגפרית בתוכם. למעשה, ריח חזק, מעיד על חומר מרוכז במיוחד ולכן יעיל וחסכוני.
• כיוון שלרב עלינו לנטרל כלוראמין ולא רק כלורין, חשוב לשים לב כי ע”ג הבקבוק מצוין בפרוש כי החומר מנטרל כלורין וכלוראמין. חומרים שכאלה, יודעים לטפל גם בעודפי אמוניה, ניטריט וניטראט ולכן גם מסייעים בתופעות הרעלה של האקווריום ובריכת הנוי. חומר שאינו מטפל גם באמוניה, עשוי לשחרר את הכלור מלהשאיר אותנו עם רמות מסוכנות של אמוניה באקווריום. ריכזנו עבורכם מספר מנטרלי כלור יעילים במיוחד

• תהליך נטרול הראקטיביות של הכלור, מתרחש בתוך מספר דקות. לכן, לאלה המוסיפים גם בקטריות נוזליות לאחר החלפות מים, מומלץ להמתין כ-5 דקות לאחר סיום מילוי המים. כאן ריכזנו נוזלי בקטריה מומלצים

• גם הפחם הפעיל, המצוי בפילטר, קושר כלור ותוך כך מנטרל אותו, אך איננו ממליצים לסמוך רק עליו. יש לשים לב כי שטיפת הפחם (בעת ניקוי הפילטר) נעשת בעזרת מי אקווריום ולא מי ברז, אשר מכילים כלור. תמצאו כאן פחם יעיל במיוחד

תמונה 3: אנטיכלור המבוסס על נתרן תיוסולפאט
תמונה 3: אנטיכלור המבוסס על נתרן תיוסולפאט

לסיכום,
התעלמות מנוכחותו המזיקה של כלור/ כלוראמין במי הברז מסוכנת מאוד. החלפות מים באקווריום ובבריכת הנוי, צריכות להיות מלוות בשימוש ב- ‘אנטיכלור’. גם במקרה שאנו רגילים להחליף מים, ללא שימוש בחומרים אלה, אנו צפויים לגרום לנזק מצטבר ומתמשך לדגים העשוי להוביל להחוורתם במקרה הקל ולבעיות נשימה ומוות במקרה החמור יותר.


מקורות:

1. Johan A. Zillich Toxicity of Combined Chlorine Residuals to Freshwater Fish Journal (Water Pollution Control Federation) Vol. 44, No. 2 (Feb., 1972), pp. 212-220
2. https://www.thesprucepets.com/difference-between-chlorine-and-chloramine-1381900
3. https://animals.mom.me/treat-fish-suffering-chlorine-poison-9338.html
4. https://en.wikipedia.org/wiki/Sodium_thiosulfate#Neutralizing_chlorinated_water
5. http://www.aquasol.org/uploads/7/0/7/0/70700977/chloramines.pdf
6. http://www.fishtanksandponds.co.uk/aquarium-science/chlorinechloramine.html
7. https://www.freedrinkingwater.com/water_health/health2/46-08-fish-owners-and-chloramine-safety.htm

0
העגלה שלך

הרשמו לניוזלטר שלנו