מאמר שני בסדרה: פרו ורבו ומלאו את האקווריום- ריבוי דגי קילי

ד"ר גל הרצוג1

1סניפירים- חוות גידול דגי נוי, קיבוץ חפץ חיים. 050-5966801 Snapirimfarm@gmail.com

הוגש לפרסום: 4/7/15

הקדמה:

לאחר שהכרנו במאמר הראשון בסדרה את המשפחה הענקית והמגוונת של דגי הקילי (למאמר הראשון בסדרה לחץ כאן [1]), נתאר בקצרה כיצד לגדל ולהרבות את הדגים המופלאים הללו.

לא זאת בלבד שמדובר במשפחה גדולה של דגים, מדובר גם בשתי קבוצות שונות: האחת דגי קילי עונתיים וקצרי חיים והאחרת שאינם עונתיים ומאריכים חיים בהרבה. לכן, קשה מאוד להכליל קווים נוקשים וחד משמעיים לגידול ולריבוי. ננסה להתוות את העקרונות הכלליים אשר מתאימים בהחלט לרב דגי הקילי. בנוסף, נשתדל להתמקד בדגים הנפוצים ביותר בתחביב. לקריאה מעמיקה יותר, יש לפנות לספרים המצוינים המשמשים כמקורות מידע למאמר זה.

C:\Users\DannySnb1\Dropbox\סנפירים\מאמרים\משפחת דגי הקילי\ריבוי קילי\Slide3.JPG

תמונה 1: דגי קילי מתוך [3]

 

מיכל הגידול:

רב דגי הקילי, קטנים יחסית. A. australeA. gardneri, ו- A. striatum  למשל, גדלים עד לגודל של כ-5 ס"מ. דגים שכאלה מתאימים מאוד לאקווריום קהילתי, יחד עם דגים קרובים להם בגודלם. טטרות למשל, יהיו שותפים נהדרים של דגים אלה. רב דגי הקילי סתגלניים מאוד לסוג המים באקווריום. הקילי העונתיים יעדיפו מים מעט קשים ובסיסיים, בעוד אלה שאינם עונתיים, יחיו טוב יותר במים רכים ומעט חומציים. אך באופן כללי, ניתן לגדל קילי במים הישראלים ללא קושי מיוחד. מיכל של כ-30 ליטר יהיה מספיק עבור כ 4-5 זוגות דגים. טמפ' המים אומנם תלויה בסוג הדג אך 22-28C יתאימו לרובם המוחלט של הדגים.

חשוב לציין שחלק משמעותי מדגי הקילי נוטים לקפוץ מעל פני המים, לכן יש לכסות את האקווריום. נטיית הקופצניות האובדנית, פוחתת בד"כ אחרי כשבוע באקווריום אך אל לנו לסמוך על כך. שילוב של מנקים רגועים יחסית כדוגמת אנציטרוס או סטוריסומות יכולים לעודד את ההרמוניה באקווריום. דגים מנקים טורדניים יותר כמו שמרלה (Chinese algae eater) יתאימו פחות [2].

שילוב של צמחים, גזעים, או נקודות מסתור אחרות מסייע רבות לאיקלומו של הדג. רב דגי הקילי בישניים מעט, במיוחד בהתחלה. יש לשים לב כי לדגי קילי גדולים יותר כדוגמת הפנצ'קס הצהוב הפופולארי בתחביב בארץ ישנה נתיה לאכול זנבות גופים ולכן יתאים פחות לשילוב עם דגים אלו.

דגי הקילי, ברובם, אינם דגים מפונקים. מיכל קטן יחסית, גם כזה המכיל כ 40-50 ליטר בחלט יהווה סביבה מספקת.

 

מזון:

באופן כללי, ניתן להאכיל את רב דגי הקילי במזון מסחרי יבש-צף, בצורת עלים או אף גרגירים. שילוב של מזון חי כדוגמת: סרטנוני ארטמיה, דפניה, תולעי דם (תמונה 2) או מזון קפוא תואם מהווים מעדן אמיתי ויסייע מאוד במיוחד בהכנה לרבייה.

C:\Users\DannySnb1\Dropbox\סנפירים\מאמרים\משפחת דגי הקילי\ריבוי קילי\Slide1.JPG

תמונה 2: תולעי דם, מתוך [3].

 

ריבוי:

רב דגי הקילי שאינם עונתיים, כדוגמת משפחת ה- Aphyosemions יכולים להתרבות גם במים נטרלים ולא בהכרח חומציים או רכים. רובם מטילים את ביציהם ע"ג עלים. במקרים בהם מדובר באקווריום צמחיה (80% ומעלה) קיבוצי, תתכן רביה ספונטנית של דגי קילי והישרדות הצאצאים. בכל מקרה, מומלץ להעביר את ההורים מבעוד מועד לאקווריום רביה נפרד עשיר בצמחיה. אקווריום הרבייה יכול להיות קטן יחסית, בנפח של 10-20 ליטר. המים צריכים להיות מים טריים בהם הוכנס אנטי כלור, או מים שעמדו במשך כיומיים. לצורך פילטרציה מומלץ להשתמש בפילטר ספוג קטן המופעל ע"י משאבת אוויר. יחס הנקבות אל מול הזכרים אינו חשוב במיוחד. כדאי להאכיל את ההורים ככל הניתן במזונות חיים, על מנת לעודד את הרצון להתרבות. יש לשלב באקווריום מעט גאווה מוס או צמחים צפים כדוגמת קרנן טבול, על מנת ליצור סביבה בה הדגים יכולים להסתתר. לאחר כ-10 ימים נצפה להטלה. בשלב בו נזהה ביצים, יש להוציא את ההורים ולתת להן לבקוע [2]. הדגיגונים בוקעים לאחר 12-20 ימים מיום ההטלה ומסוגלים לאכול כמעט מיד לאחר היציאה משק החלבון ארטמיה מבוקעת. אסכולות אחרות בריבוי דגי קילי גורסות שאין צורך כלל בפילטרציה או חמצון של המים. בכל מקרה ישנה חשיבות גדולה בנידוף או השקעת הכלור והכלור אמין מהמים בהם אנו משתמשים. בנוסף, ישנם מגדלים הממליצים על שימוש במלח בריכוז נמוך על מנת להפחית את הסיכוי למחלות במהלך ההטלה או הבקיעה [3].

C:\Users\DannySnb1\Dropbox\סנפירים\מאמרים\משפחת דגי הקילי\ריבוי קילי\Slide2.JPG

תמונה 3: מיכל הטלה, התמונה מתוך [3].

 

בטבע, דגי הקילי העונתיים מטילים את ביציהם באדמה או במצע כבול. בד"כ מקווי המים זמניים ומתייבשים בסוף העונה. הנקבות מאוד פוריות כבר בגיל חודשיים, בגלל מחזור החיים הקצר שלהן ולכן דגים אלה קל להרבות. לשם כך, יש להשתמש בגביע נקי של גבינה לבנה או קוטג', לחרוץ חור בקוטר 5 ס"מ במכסה ולהכניס לגביע כבול עד מחציתו לערך. המטרה היא שהדגים יוכלו להיכנס למיכל ללא פציעה אך מאידך שלא יתפזר הכבול. יש למלא את הגביע במים ולתת לכבול לספוח אותם ולשקוע. אבן קטנה אשר תוכנס לתוך הגביע, תגרום לשקיעתו במיכל הרבייה [3]. במקרה של שימוש בכבול שאינו מיועד לשימוש באקווריום, יש להרתיחו על מנת להוציא את השמנים והמזהמים. חשוב ביותר במשפחת דגי הקילי העונתיים להוסיף גאווה מוס וצמחים צפים כיוון שזכר האלפא אגרסיבי והעלים מספקים מסתור הולם עבור יתר ההורים [3].

מומלץ להחליף את הכבול בכל כשבועיים על מנת שלא לאפשר גדילת בקטריה אנארובית אשר תרקיב את המצע. לאחר שבוצעה הטלה, יש להביר את הכבול עם הביצים בתוך רשת צפופה, להגיר את מרבית המים ולשמור את הכבול והביצים הלחים בשקית נילון קטנה העטופה בנייר כסף ומוגנת מאור. אחסון הביצים ימשך 3-6 חודשים כתלות בסוג הדג. טמפ' האחסון 21-29C [2].

 

  1. http://www.snapirimfarm.com/#!משפחת-דגי-הקילי-1270-סוגים-שלא-הכרת/c1zo9/558eca270cf2f97c80ed362b
  2. http://www.calgaryaquariumsociety.com/Articles/Killifish_For_Dummies.html
  3. http://www.mkka.net/articles/KillifishManual.pdf
  4. Success with Killifish, by Edward Warner. 1977, Palmetto Publishing Company, St. Petersburg, Florida.
  5. A Hobbyist’s Guide to South American Annual Killifish by Roger Brousseau, 1994.
  6. Killifish by Barron’s Educational Series Inc., 1990.

רוצה להישאר מעודכן?

הצטרף למועדון החברים שלנו